לכבוד יום האשה הבינלאומי יצאו הנשים ליום כף בים המלח. יום לעצמן. הילדים נשארו בבית הילדים של המקלט והנשים נהנו מרחצה בים, ממנוחה ומארוחה.התלוו אליהן מנהלת המקלט ושתי עובדות נוספות.
כל החרדות ואי הוודאות לגבי המחר נשארו מאחור. עבור שלוש נשים, היציאה הייתה מלווה בהתרגשות מיוחדת: הייתה זו הפעם הראשונה בה ראו את ים המלח. יונה בת עשרים ואם ליעקב בן השנה שעלתה מתימן כילדה, ברכה בדמעות את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
הנשים בילו את הבוקר בהנאה גדולה. התמרחו בבוץ, נמנמו על הדשא והשתעשעו במשחקי חברה. למתבונן מהצד הן נראו כחבורת נערות עליזות ומלאות שמחת חיים.
במעגל, ישובות על כסאות נוח, התפתחה שיחה מרגשת. הנשים סיפרו עד כמה בילוי צנוע ושגרתי אינו מובן מאליו עבורן. הן שיתפו זו את זו בתכניותיהן לעתיד והיו אסירות תודה על הפינוק לו זכו.
המנוחה והבילוי "הטעינו" את כולן באנרגיות והן חזרו רעננות לילדים ולשגרת יומן במקלט.
